נכתב ב 12/6/2012

בלונד בהיר מאד

היא נכנסת למספרה, מבוגרת עם שיער בלונדיני ועיניים כחולות, עור לבן לבן ואני קולטת אותה מרחוק.

אני עוזבת את הבובה, מכניסה את המסרק לחלוק ואומרת: "אני רוצה אותה".

היא נכנסת עוד פנימה ואני לקראתה

באנגלית אמריקאית היא אומרת "אני לא מדברת עברית" ושואלת בחשש אם אני מדברת אנגלית

אני מגייסת את המבטא שזנחתי ומרגיעה אותה, אני מדברת אנגלית טוב

ההקלה על פניה מתפשטת מיד

עוד שני משפטים היא מסבירה מה היא רוצה, המורה על ידי והיא מוציאה דף עם מספרים מהתיק, אלה המספרים של הצבע שהיא רוצה לשיער

אני מכינה אותה ובדרך היא מספיקה להגיד לי שהיא לא שמעה כאן מישהו שמדבר אנגלית כל כך טובה

היא מתכוונת כאן בישראל. אולי מספרות זה לא המקום הנכון לחפש בו

אני מכינה אותה וצובעת לה, צובעת.

רואים שאין לה עם מי לדבר אנגלית ואת כל מה שהיא רצתה להגיד למישהו בשנתיים האחרונות מאז שבאה לפה היא אומרת לי:

על חינוך, על אובאמה , על ישראל ועל נשים.

המדריכה גם מבסוטית שבזכותי היא לא צריכה לדבר אנגלית.

רגע לפני שהיא נכנסה, קוראים לה סוזן, באה המורה וחילקה לנו את המבחנים מלפני שבועיים או שלושה, אלה שלא החזירה כשהיתה חולה

ציון נמוך בשבילי, היה מבחן קשה, אבל בכל זאת מסתבר שהכי גבוה בכיתה.

אני מבינה שזהו, מסתמן שאני הגאונה של הכיתה

יש רק עוד אחת שיכולה לעקוף אותי אבל היא לא באה היום ואי אפשר לראות למי יש יותר גדול

לא בטוחה שזה מה שצריך בשביל ספרית, אבל זה מה יש

אני מניחה לה את הצבע על השיער ויוצאת רגע לאכול

יוצאת אתי הילדונת של הכיתה

כולם שאלו אותה כמה היא קבלה ואמרה שלא הסתכלה

רק אני לא שאלתי, גם לא ככה לבד, יודעת כבר שבטח נכשלה.

-"קניתי נעל לחתונה של אחי, רוצה לראות"

-"בטח"

מוציאה נעליים כסופות עם אבנים נוצצות, עקב דק וגבוה

"איזה יופי", אני אומרת לה

"את יכולה לרקוד על העקב הזה?"

כן, זה לא מאד גבוה היא אומרת

אני משפילה מבט אל הסאקוני המכוערות שלי

-"טוב שאת יודעת אנגלית"

-"כמה קיבלת?"

-"87"

-"אני לא טובה בזה, בראש"

-"תראי איזה ידיים טובות יש לך, תראי איזה ידיים, מתנה"

"כן", היא מסכמת, "זה מה שצריך במספרה".