אחד הכלים הראשונים כדי ליצור שינוי הוא היכולת לפתוח דלת או חלון. כאשר אנשים באים ממקום שבו הכל מוחלט וידוע מראש, העתיד כבר מעוצב ומתעצב לו על ידי העבר וההווה, וזה מרגיש כמו חומה או קיר אבנים סגור שנמצא לפנינו. זאת המציאות ואינה ניתנת לשינוי. אנשים נוהגים לומר: "זה נפלא" או "זה איום ונורא" כאילו התיאור הזה הוא האמת לאמיתה ולא נקודת מבט שגובשה ועוצבה על ידי סביבה, חינוך או מסקנות שהוסקו.
כאשר יש סיטואציה בה יש רצון לשינוי, או רצון ליצור משהו חדש, נקודות המבט המקובעות הללו אינן תומכות את השינוי. נראה כי המציאות היא אותה מציאות ואת הבחירות בהווה ובעתיד ניתן לקבוע על פי המסקנות שגובשו בעבר.
כאשר יש רצון לשינוי, לעיתים הרצון להכנס למקום כלשהו שלא היינו בו קודם, או רצון לצאת למקום חדש ורחב הרבה יותר, מתוך מקום מוכר וסגור, רובנו לא ננסה להכנס דרך הקיר או החומה, רוב האנשים יחפשו דלת. בדרך כלל להציב מסקנות, "עובדות" זה בדיוק מה שיסגור עוד.
כאן באה לעזרתנו השאלה. השאלה כמוה כדלת או חלון. היא מאפשרת למי שבחוץ להכנס פנימה ולמי שבפנים לצאת החוצה, אם יבחרו בכך. תילי תילים של ספרים נכתבו על כל מיני דברים שקשורים לעבר, אך בבואנו ליצור שינוי כדאי לשאול שאלה שקשורה ליצירת העתיד. שאלה שקשורה לעתיד יוצרת אפשרויות חדשות, כמו מאפשרת לפתח, לאויר להכנס מבעד לחומה. למשל במקומות בהן נהוג לומר "זה לא אפשרי", ניתן לומר "מה עוד אפשרי כאן?" ועצם הניסוח של שאלה על פני נקודת מבט מוצקה שהיא מסקנה, מאפשר תזוזה מתוך הנוקשות והקיבעון, אל עבר מקום פתוח יותר ומאפשר שינוי ותנועה.